המאה ה : XV הברית בין סן מרינו לבין האפיפיור פיוס השני

והכפלת שטחה .

בזמן שרוב האזורים חולקו כאחוזות ברשות אדונים ודוכסים, נשארה סן מרינו כרשות עצמאית.

הדוכסים סיגיסמונדו דה רימיני (Sigismondo da Rimini)

ופדריקו דה אורבאנו (Federico da Urbino) חילקו את שטחיהם לערי מדינה קטנות שאופינו ע"י חצרות מפוארות ביצירות אמנות יקרות. לעומתם, מדגישה סן מרינו את יחודה בכך שהיא מכריזה על עצמה כרפובליקה. הכרזה זאת התקבלה כהכרזת מלחמה, ולתושבי ההר יש נשק מוכן להלחם על חירותם כאשר נשמע הצילצול הראשון של פעמון הגויאטה.

(Guaita)

לא חסרים כלי נשק בסן מרינו. בסיום ששת חודשי כהונתו חייב כל מושל לתרום לקהילה קשת חדשה. התושבים מיומנים בשימוש בכלי נשקם , כי נלחמו גם כשכירי חרב בתקופות של מחסור במזון.

אנשי סן מרינו נמשלו לחיה אשר שיניה הלבנות החשופות, מוטבעות על סמל הקהילה. וכמו בעל חי שחש שהוא בסכנה, כך נוהמת הקהילה ונכנסת מהר לפעולה בשעת הצורך.

בשנת 1463 חיילי מאלאטסטה תומכי האפיפיור סובלים מקשיים במלחמה נגד מונטפלטרו. אנשי סן מרינו מנצלים את המצב להתקפה ובכך מצליחים בבת אחת להכפיל את שטחם. עם סיום הלחימה מניחים אנשי מאלאטסטה ראשונים את נשקם. החשמנים מגיעים לרימיני.

San Marino װײַטער