ההיסטוריה של הרפובליקה של סן מרינו מיום הווסדה ועד להצטרפותה לאו"ם, המאה הXVI : נסיונות התקפה מצידם של פאביאנו דה מונטי וליונלו פיו (Fabiano da Monte and Lionello Pio) , San Marino

המאה הXVI : נסיונות התקפה מצידם של פאביאנו דה מונטי וליונלו פיו (Fabiano da Monte and Lionello Pio)

החשמנים אמנם מגיעים לרימיני, אך עדיין נשקפת סכנה לסן מרינו.

מוקד הסכנה ברומניה (Romagna) שם אחייניהם וקרובי משפחתם

של החשמנים מכינים את כוחותיהם להתקפה.

כוחות הצבא הגיעו בשנת 1543 מרימיני ומסנטארקאנג'לו

(Santarcangelo) , ובשנת 1549 מורוקיו ((Verucchio.

כדי להתגונן מפני הסכנות החדשות , מחזקים אנשי סן מרינו את

חומות העיר וכן פונים לאורבינו לקבלת עזרה. הפעם הם דורשים

ממנו התחייבות פומבית בכתב.

במשך 400 שנה נהנו אנשי סן מרינו מהגנתו וחסותו של הדוכס מאורבינו

כך שהאיזור נחשב לחלק אינטגרלי מהדוכסות. אך במאה ה 17 מגיע עידן הדוכסות לקיצו. לדוכס הזקן אין בן יורש, ומשמעות הדבר הוא

שלאחר מותו יועבר כל רכושו לכנסיה. מסתמן סיום עצמאותם של אנשי

סן מרינו.

דעה זו מובעת בציורו של הצייר מינגוצי מפסארו (Mingucci of Pesaro) בתמונה בצבעי מים שהכין עבור האפיפיור. בציור שלו

רואים את תבליט נוף המדינה כולל פרטים רבים, וכאן סן מרינו

מופיעה כחלק מאדמות הדוכסות.

אך תחזית הצייר תתבדה. אנשי סן מרינו פעלו במהירות. כבר

בתחילת 1603 שלחו עצומה לאפיפיור עם בקשה להגנתו הישירה,

בצורת כתב התחייבות שיחליף את כתבו של אורבינו במידה

והרוכסות תפסיק להתקיים .

בשנת 1631 במות הדוכס, מקיים האפיפיור את התחייבותו , וכאשר

כל שאר אדמות הדוכסות אכן עוברות לרשות הכנסיה, שומרים אנשי

סן מרינו על דגלם ועצמאותם.

Della Rovere